רש"י על יבמות י״ח

1 באחותה אין - דאפי' כנוסה שמתה מותר באחותה:

2 עשה בה מאמר - מתני' היא:

3 מחלץ חלצה - נכרית:

4 יבומי לא מייבמה - דהויא צרת ערוה בזיקה שכשנפלה לפני אחיו קודם מותו ונזקקה לו נעשית צרה לאשתו בזיקה והויא השתא הך נכרית לגביה צרת ערוה בשביל זיקה שהיתה לאחין בה:

5 מדב"ש - בפ' ד' אחין לקמן יבמות ד' כט. ב"ש אומרים אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה כו':

6 קנין גמור - ותיהוי צרת ערוה ותיפטר אף מן החליצה קמ"ל:

7 עד שנולד לו אח ומת - אותו שני ולו אשה אחרת ונפלו שתיהן לפני הנולד:

8 בזיקה - שנזקקה לשני לפני מותו ונעשית צרה לאשתו:

9 ר"מ היא - ר"מ קאמר לה להך ברייתא בפירקין דאמר תניא כוותיה דרב אדא ומייתי לה להך מתניתא וקתני סיפא דברי ר"מ:

10 ומתו הנשואין שתי האחיות - ונפלו שתיהן יחד לפני האחין:

11 ולא מתייבמות - משום דתרווייהו זקיקי ליה להאי ותרוייהו זקיקי ליה להאי ואי נסיב חד חדא פגע באחות זקוקתו:

12 מתרי בתי - משני אחין נפלו:

13 לעולם אין זיקה - והא דקאמר לא מתייבמות משום דאסור לבטל מצות יבמין ואי אמרת לייבם האי חדא דלמא מיית אידך אח ולא מייבם לאידך ונפקא מהאי משום אחות אשה מחליצה ומייבום הלכך אמרינן ליה לקמא חלוץ דאי נמי מיית אידך הדר האי חולץ וחליץ לה ומדינא לבתר חליצה דקמא מצי אידך לייבומי דהשתא מיקיימא מצות יבמין בתרווייהו אלא גזירה דלמא אתי לייבומי ברישא:

14 ואי אין זיקה - דלית ליה איסור זיקה תיבטל מצות יבמין ולא איכפת לן דמאן דלית ליה איסור זיקה לא חייש נמי לבטול מצות יבמין:

15 דהא לר"ג דשמעינן ליה אין זיקה - בפ' ר"ג לקמן יבמות דף נא. שמעינן ליה נמי דאמר מותר לבטל מצות יבמין בפרק ב"ש לקמן יבמות קט.:

16 דתנן ר"ג אומר כו' - שני אחין נשואין שתי אחיות אחת גדולה ואחת קטנה ומת בעלה של גדולה ונפלה לפני בעל הקטנה מלמדים את הקטנה למאן בבעלה ולעקור נשואיה כדי לייבם את זו שזיקתה של זו חמורה לאסור הקטנה עליו שלא היו נישואיה גמורים שמא תמאן ולכך לא תוציא את זו משום אחות אשה:

17 ר"ג אומר אם מיאנה מיאנה - ותתייבם הגדולה ואם לאו תמתין גדולה עד שתגדיל קטנה ויבעול ויהיו קידושין גמורין ותצא גדולה משום אחות אשה. אלמא אין זיקה מדשרי קטנה עליה ומותר לבטל מצות יבמין ולר"מ נמי אי סבר אין זיקה לימא נמי מותר לבטל מצות יבמין:

18 רבן גמליאל אדר"מ קרמית - נהי נמי דבזיקה סבירא להו כי הדדי בביטול יבמין פליגי:

19 אפילו לספיקא - כי ההיא דלעיל אדמייבם חד מיית אידך ורבן גמליאל אפי' היכא דודאי בטלה כגון הכא דתמתין עד שתגדיל לא חייש:

20 הא דרב יהודה - דאמר לעיל אסור באמה דיש זיקה:

21 דשמואל היא - משמיה דשמואל רביה שמיע ליה ולא מרב דהוה נמי רביה:

22 שומרת יבם - ממתנת לייבום יבמה:

23 שקדש אחיו - של יבם את אחותה אחר שנפלה זו לפניו:

24 אומרים לו - למארס המתן מלכנוס לפי שאחות זקוקתו היא:

25 עד שיעשה אחיך מעשה - עד שייבם אחיך את היבמה ותפקע זיקתה ממך. אלמא זיקה אסרה לאחותה:

26 א"ל - רב יוסף לאביי ואי משמיה דרב אמרה מאי קשיא לך:

27 דרב אדרב - דא"ר הונא אמר רב לעיל מותר באמה:

28 אמוראי נינהו - רב הונא ורב יהודה תלמידי דרב הוו ופליגי אליביה:

29 כיון דאיתמר משמיה דשמואל בהדיא - דיש זיקה דשמואל עצמו אמרה ולא תלמידו משמו ומצינו למימר דרב יהודה תלמידו מכלל אותה שמועה אמר לההיא דידיה:

30 ומשמיה דרב איתמר כאמוראי - בפלוגתא דהא פליג רב הונא לא שבקינן כו':

31 הכי קמתניתו לה - לרב יהודה דלעיל בסתמא שלא הזכיר שם רבו וצריכיתו למידק הא דרב יהודה דשמואל היא:

32 ה"ג אנן בהדיא מתנינן לה:

33 ואזדא שמואל לטעמיה - כולה רב כהנא אמרה:

34 ה"מ מחיים - כל זמן שיבמתו קיימת:

35 מתני' ומת - המייבם:

36 מייבם לאיזו שירצה - ופטורה חברתה. ולאו אעשה בה מאמר קאי אלא ארישא דקתני הראשונה יוצאה כו' דקאמר ר"ש דכיון דכשנולד כבר נתייבמה ולא היתה על זה בזיקת נישואי אחיו הראשון מעולם מותרת לו:

37 גמ' אף בראשונה - וקא שרי נולד ואח"כ ייבם:

38 מדקתני משנה יתירה - לכולה ההיא בבא דרישא דלמאן קתני לה אי לאו דפלוגתא דר"ש עלה קיימא ולהכי תנייה לאשמועינן דאפי' בההיא שרי:

39 למאן קתני לה - לאשמועינן מילתיה דמאן איצטריכא:

40 אילימא לרבנן - לאשמועינן איסורא לרבנן דהא לא איסור ולא היתר לר"ש שמעת מינה ברישא דהא לא איירי בה:

41 ונטר להו - המתין להם:

42 והדר פליג עלייהו - בכולה מילתא:

43 בחד אחא - דודאי מכח זיקת זה שלא היה בעולמו אסורה לזה להתייבם:

44 אי נמי בתרי - אחים ומת האחד ונולד להם אח השלישי:

45 ולא ייבם - זה השני את יבמתו:

46 ולא מת - אסורה לזה שנולד לאחר מיתה ליבמה מזיקת אח שלא היה בעולמו. אבל היכא דייבמה השני פקעה זיקת אח הראשון ונעשית אשתו של זה השני אי נמי לא יבמה האי שני הואיל והוזקקה לו הרי היא ככנוסה כדלקמן וכשמת מותרת לשלישי:

47 בהתירא אשכחה - שלא נאסרה עליו שעה אחת שלא נזקקה לו מכח הראשון כלום:

48 יש זיקה - כשנפלה לפני השני קודם לידתו של זה ונזקקה לו לשני אלימא ההיא זיקה לשוויא ככנוסה והוי ליה כייבם ולבסוף נולד:

49 זיקת יבם אחד - כגון שלא נפלה אלא פעם אחת או שכנסה שני ופקעה זיקה ראשונה וכשמת אין כאן אלא זיקת ייבום של שני או לא עשה בה מאמר ומת אין כאן אלא זיקת ייבום ראשון ועכשיו יש כאן זיקת ייבום של שני יבמין שיש עליה קצת זיקה מן הראשון דכל זמן שלא נתייבמה לא פקע זיקתה מן השני וצרתה אשת השני אסורה משום דידה:

50 מייבם לאיזו שירצה - דלית ליה הך דרשה דזיקת שני יבמים דאי מאמר קונה הרי היא אשת שני ואין כאן אלא זיקתו ואם אין קונה הרי הוא כמו שאינו ואין כאן אלא זיקת ראשון:

51 וחולץ לשניה - משום ספיקא כדמפרש ואזיל: